ניתוח והערות של ישראל בתגובה לדו"ח ועדת גולדסטון לבדיקת מבצע "עופרת יצוקה"

ניתוח והערות של ישראל בתגובה לדו"ח ועדת גולדסטון לבדיקת מבצע "עופרת יצוקה"

כללי:

• ישראל מזועזעת ומאוכזבת מדו"ח הוועדה לבדיקת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה שפורסם ב- 15 בספטמבר 2009. הדו"ח מתעלם למעשה מזכותה של מדינת ישראל להגנה עצמית, קובע ממצאים עובדתיים חסרי בסיס על כוונותיה של ישראל וקורא תיגר על ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל ועל שלטון החוק בישראל.

• בד-בבד מתעלם הדו"ח באופן כמעט מוחלט מאסטרטגית הפעולה של החמאס לפעול מתוך אוכלוסייה אזרחית, למצוא מסתור מאחורי אוכלוסייה אזרחית, ולהפוך אזורים אזרחיים צפופים לזירת קרב. עצימת העיניים של הוועדה לנוכח טקטיקות אלה היא למעשה מתן גושפנקא ואישור להתנהגות זו של החמאס.

• דו"ח הוועדה מתקשה להסוות את מטרתו – לעורר מסע עולמי נגד מדינת ישראל – כשהוא קורא, בהמלצותיו, לערב את מועצת הביטחון, העצרת הכללית ובית המשפט הפלילי הבינלאומי, הוועדה לזכויות אדם ואת הקהילה הבינלאומית כולה במסע זה נגד ישראל.

המנדט שהוענק לוועדה:
 
• המנדט החד-צדדי שהוענק לוועדה לבדיקת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, וההחלטה על הקמתה, גרמו לדאגה רבה בישראל ובמדינות רבות החברות במועצה שסירבו לתמוך בהחלטה – לרבות חברות האיחוד האירופי, שוויץ, קנדה, קוריאה ויפן.

• המנדט החד-צדדי שניתן לוועדה הטריד גם מכובדים רבים ובהם נציבת זכויות האדם לשעבר, מרי רובינסון, אשר סירבה להזמנה לעמוד בראש הוועדה, והודתה כי המניעים להקמתה "אינם נובעים מדאגה לזכויות אדם אלא מפוליטיקה".

התנהלות הוועדה:

• חששה של ישראל קיבל משנה תוקף לאור התנהלות הוועדה עצמה, לרבות הדיווחים באמצעי התקשורת הפלסטיניים, שבמהלך כל ביקורה בעזה נלוו אליה באופן רצוף אנשי חמאס, וסירובה לפסול חברים מתוך הוועדה שהיו להם עמדות פוליטיות ברורות בנושאי הבדיקה. אחד מחברי הוועדה חתם על מכתב שהתפרסם בסאנדיי טיימס ושבו נאמר כי פעולות ישראל נגד החמאס היו "תוקפנות ולא הגנה עצמית", ובכך חשף את משוא פניו עוד לפני תחילת הבדיקה עצמה.

• גם נוהגה חסר התקדים של הוועדה לפתוח את דיוניה לתקשורת היווה מקור לדאגה. העובדה שכל העדים עברו תהליך של סינון מוקדם וסלקציה, ואף אחד מהם לא נשאל על פעילות הטרור הפלסטיני או על דבר הימצאותם ומיקומם של טרוריסטים וכלי נשק באזורי האוכלוסייה האזרחית, מחזקים אף הם את החשד כי ועדה זו היא חלק ממסע פוליטי מתוזמר היטב.

מסמך "לא שיפוטי"

• השופט גולדסטון שעמד בראש הוועדה חזר שוב ושוב על הטענה שהוועדה אינה מנהלת חקירה שיפוטית ולכן "אינה יכולה להגיע למסקנות שיש להן אופי שיפוטי". טיעון זה שימש אותו להצדיק את הכללתם בוועדה של חברים בעלי זיהוי פוליטי, שלפי הודאתו "לא ראוי לכלול בגוף המבצע חקירה שיפוטית".  למרות זאת, לדו"ח עצמו יש אופי שיפוטי מובהק, והוא קובע ממצאים שיפוטיים ומטיל אשמה, וכולל "ממצאים משפטיים מפורטים" על אף שלא היה מונח בפניו מידע מודיעיני רגיש שישראל סברה שאין לחשוף אותו בפני ועדה זו. קביעות אלה נעשות על אף שלפי לשון הדו"ח עצמו "אין הוא מתיימר להגיע לרמות ההוכחה הנדרשות במשפטים פליליים".

מרכיבים שהדו"ח מתעלם מהם:

• הדו"ח מתעלם כמעט לחלוטין מהאסטרטגיה הטרוריסטית של החמאס: לפעול מלב אוכלוסייה אזרחית באזורים צפופי אוכלוסין, אסטרטגיה זו של החמאס היא שהכתיבה את זירת הלחימה. אפילו, במקרים שבהם ברור שמחבלי החמאס התערבבו באוכלוסייה אזרחית, הדו"ח דוחה את האפשרות שהדבר נעשה מתוך כוונה להעמיד את האוכלוסייה האזרחית בסכנה.

• למרבית הפליאה, למרות הדיווחים הרבים שהופיעו בעיתונות הבינלאומית על שימוש לרעה של קבוצות טרור במתקנים אזרחיים, ולמרות הצהרות מנהיגי החמאס ששיבחו נשים וילדים שפעלו כמגינים אנושיים, חוזרת ונשנית בדו"ח הקביעה כי לא נמצאו עדויות למעשים כאלה. זאת, על אף ההודאה בדו"ח, שהעדים "לא ששו לדבר על נוכחותן של קבוצות פלסטיניות חמושות או על מעשי איבה של קבוצות אלה".

• הדו"ח גם מתעלם מהמאמצים הנרחבים של ישראל, אפילו במהלך הלחימה, לשמור על סטנדרטים הומניטאריים. על אף שנכללת בדו"ח הודאה, בחוסר רצון, ב"מאמצים ניכרים" מצד ישראל להזהיר לפני המתקפות, לא נקבע בדו"ח כי מאמצים אלה היו יעילים.

• הדו"ח מבקש להרשיע את ישראל כמעט בכל טענה שהועלתה, אך במקביל לפטור את החמאס מאחריות כמעט לכל עוולה שהוא אחראי לה. המילה "טרוריסט" כמעט ואינה נזכרת בדו"ח. החייל גלעד שליט, אשר מוחזק בשבי ללא כל קשר לעולם החיצון מזה יותר משלוש שנים, "נתפס במהלך פלישה של האויב", והוועדה מודה לחברי חמאס שפגשה בעזה כ"רשויות בעזה" על שיתוף הפעולה המלא והנרחב, ועל התמיכה בוועדה.

• אפילו אלפי הטילים ששוגרו לישראל ואילצו אותה לצאת למבצע בעזה מוזכרים בחטף בלבד, והדו"ח מנסה לטפול בישראל בעקיפין את האשם גם לטילים ששוגרו לעברה, שיגורים הזוכים לכינוי "פעולות תגמול".

דחיית ערכים דמוקרטיים:

• הדו"ח אשר מסתמך במידה רבה כל כך על ארגוני זכויות אדם בישראל, אשר גם נוהגים לעתור לבג"צ בנושאי ביטחון רגישים, מקדיש דיון נרחב ל"דיכוי אי ההסכמה בישראל". הדו"ח מבסס טענה זו על התמיכה הרחבה שהמבצע בעזה זכה לה בקרב הציבור בישראל, תמיכה המהווה לדעתו ראיה לכך שישראל "יצרה אווירה פוליטית שבה אין סובלנות להתנגדות למשטר". כלל לא עלה בדעתם של חברי הוועדה כי הציבור בישראל תמך תמיכה אמיתית ונרחבת במבצע בעזה, משום שראה בו כלי להביא לידי סיום שנים ארוכות של מתקפות טילים נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל.  

• הדו"ח אף מבקר את החקירות הפנימיות שנערכו בישראל, על אף שחקירות אלה היו זוכות לציון לשבח בהשוואה לחקירת טענות בעניינים צבאיים במרבית מדינות העולם המערבי, והביאו פעמים רבות לפתיחת חקירות פליליות, הגשת כתבי אישום, והרשעות.

המלצות:

• המלצות הדו"ח הן חד-צדדיות לא פחות מאשר ממצאיו. הדו"ח מנסה לרתום את המועצה לזכויות אדם, מועצת הביטחון, את העצרת הכללית, את משרד נציב זכויות האדם, בית המשפט הפלילי הבינלאומי, ואת הקהילה הבינלאומית בכללה, למסע הפוליטי העוין שלו נגד מדינת ישראל.
 
• למרות המלצות בשפה רפה בנוגע לצד הפלסטיני, כל הלחץ הבינלאומי מכוון ישירות ואך ורק נגד ישראל.

• מבחנו האמיתי של דו"ח מעין זה הוא האם הדו"ח יתרום למידה רבה יותר, או פחותה, של כבוד למשפט הבינלאומי, בסכסוכים עתידיים. למרבית הצער, דו"ח חד-צדדי מסוגו של דו"ח זה אשר מתיימר לייצג את המשפט הבינלאומי, יתרום רק לערעור מעמדו של המשפט הבינלאומי בסכסוכים עתידיים. ובד בבד, יש בדו"ח מסר בעייתי מאוד לקבוצות טרור באשר הן, שמשתלם לנצל באופן ציני את סבלם של אזרחים ככלי להשגת מטרות פוליטית.