דליק ווליניץ : ישראל יוצאת למאבק דיפלומטי על מדינות האוקיינוס השקט, כדי לייצב את מאזן הכוחות באו"ם. ומשרד החוץ נאבק על תמיכתה של כל מדינה על הגלובוס, גם אם גודלה זעיר. אתה מקבל את הפתיח שלי, או שאתה אומר אנחנו עושים את זה בכל מקרה בלי שום רצון להשיג תמיכה באו"ם?
מיכאל רונן : אנחנו התחלנו את מערכת היחסים עם מדינות הפאסיפיק כבר בסוף שנות ה-70, ותחילת שנות ה-80, כאשר הם התחילו לקבל את העצמאות שלהן, כל אחת ממדינת החסות שלה, והראיה שלנו את האיזור היא ראיה איזורית, אבל גם ראיה בילטרלית, כאשר אנחנו לא מתנים את היחסים איתם או את סיוע החוץ שאנחנו מעניקים, דווקא בהצבעה כזאת או אחרת באו"ם. יחד עם זאת, הצלחנו לפתח יחסים כאלה שאנחנו גם נהנים מהבנפיט הזה של הצבעות לטובתנו באו"ם, ואנחנו מאוד שמחים על כך.
דליק ווליניץ : תן לנו תיאור שכולנו נקנא. איך זה נראה שם? מה אנחנו מוצאים שם? באלו מדינות מדובר? באלו איים מדובר?
מיכאל רונן : נתחיל עם מיקרונזיה ואיי מרשל, ונאורו שהנשיאים שלהם יגיעו לבקר אותנו בקרוב, ומעבר לזה גם את טונגה, שהמלך שלה ביקר כאן בארץ לפני כחודשיים, סמואה, איי שלמה, ונואטו.
דליק ווליניץ : אנחנו קראנו לא מזמן שאיראן או מי הציע שאם אתה משקיע 200,000 דולר אתה קונה את המדינה ואת שליטיה, האם יש בזה אמת?
מיכאל רונן : זה לא כל כך מדוייק, אולי זה הזמן לעשות סדר. ברור שעל ליבן של גוש מדינות הפאסיפיק בגלל מספרן, מדי פעם מגלות אותן כל מיני מדינות אחרות. לא רק איראן או מדינות ערב, אלא גם נאמר מדינה שרוצה להצטרף למועצת הבטחון וצריכה קולות, פתאום מגלה את מדינות הפאסיפיק, מתחיל איזה שהוא חיזור, מזמינים הרבה מאוד מהמנהיגים אליהם, משקיעים בהם אנרגיות, ומקווים לטוב בהצבעות באו"ם. כמובן אצלנו לא עובדים בצורה זאת, אנחנו עובדים לאורך זמן החל מתחילת שנות ה-80 וסוף שנות ה-70. לגבי הנושא האיראני, כן היו ניסיונות של איראן לחדור לאיזור, בעיקר אנחנו מזהים איזה שהוא מצב שהתהווה לפני כשנה וחצי באיי שלמה, היו מגעים בין שרי החוץ של שתי המדינות באו"ם. שר החוץ של איי שלמה נסע לבקר בטהרן, וגם קיבלתי באיזה שהיא דרך את המסמך של מזכר ההבנה שהם חתמו ביניהם, ולפיו איראן התחייבה באמת להעביר למדינה הזאת 200,000 דולר, אנחנו כמובן אמרנו את דברינו באוזני איי שלמה, והממשלה שם חסכה ביקורת גם מהתקשורת המקומית, גם מהאופוזיציה וגם מבעצם מדינות, מעצמות איזוריות, מאוסטרליה.
דליק ווליניץ : איזה דת שולטת שם?
מיכאל רונן : כולם נוצרים. רובם נוצרים.
דליק ווליניץ : ממה הם מתפרנסים?
מיכאל רונן : מוצרים מאוד בסיסיים, בעיקר על הים, כן, דגים, הם מוכרים גם זכויות דיג למדינות אחרות, ואתה רואה שם את הציים של, ציי הדיג של טייוואן, של יפן, של סין בעצם דגים בעיקר טונה ודברים אחרים, והם מוכרים את הזכויות האלה למדינות אחרות, יש מעט מאוד מוצרים חקלאיים, יש עוד הרבה מה לפתח שם, זה מדינות שמתחילות להתפתח.
דליק ווליניץ : אני מנסה לחשוב איפה אנחנו מסייעים להם, בדיג זה לא המומחיות העליונה שלנו. איפה אנחנו מסייעים להם?
מיכאל רונן : אנחנו בשנים האחרונות התרכזנו יותר באמת בנושא של סיוע רפואי. שיגרנו הרבה מאוד רופאים, כאשר אנחנו משגרים צוות של רופאי עיניים לאי כמו פלאו, והם מבצעים עשרות ניתוחים ומאות בדיקות להחל מסגנית הנשיא וכלה באחרון הדייגים, לדברים האלה יש משמעות רבה מאוד באי שאוכלוסייתו קטנה, ואנחנו גם קשובים לצרכים שלהם, בד"כ אנחנו מאפשרים להם לקבוע את סדרי העדיפויות, וזה מה שאנחנו עושים. וברגעים האלה, יש עכשיו באי נאורו, רופא ישראלי לאף אוזן גרון, זה מה שהם ביקשו, שלחנו אותו לשם לחודשיים, הוא בקרוב יסיים את תפקידו, אבל הוא עשה שם עבודה נהדרת, ואנחנו יודעים על כך, ואנחנו נמשיך לשלוח רופאים.
דליק ווליניץ : הפירות שהם מתקבלים בסוף? בהצבעות באו"ם הם תומכים בנו האנשים האלה?
מיכאל רונן : בוודאי.
דליק ווליניץ : בכמה קולות מדובר? לעיתים מדינת איים קטנה של 100,000 איש, יש לה יכולת עצומה כמו למדינת ענק.
מיכאל רונן : כן. כשמדובר בעצרת הכללית של האו"ם, זה ככה. לסין יש קול כמו לטובלו על כל 11,000 תושביה. אבל אנחנו זוכים, כאשר אנחנו בודקים את ההצבעות באו"ם, אנחנו רואים שחלק גדול מאלה שתמכו בישראל באות ממדינות הפאסיפיק. אגב לא רק המדינות הקטנות, גם אוסטרליה בהרבה מקרים תומכת בנו, אבל בעיקר גוש מדינות מסויים, שזה מיקרונזיה, איי מרשל, נאורו, פלאו ומדי פעם גם מדינות אחרות מצטרפות לזה, השאיפה שלנו להרחיב את היריעה, אבל כמו שאמרתי לך, הסיוע לא מותנה בזה, אנחנו לא עובדים בשיטות של מדינות אחרות.