שרת החוץ, ציפי לבני, נועדה הבוקר (יום ג') בירושלים עם שליחיו של מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. לאחר הפגישה התקיימה מסיבת עיתונאים.
"הגיע הזמן המדיני. אנחנו מתחילים בתהליך מדיני במקביל לפעולות הצבאיות שיימשכו. היעדים הצבאיים נועדו לפגוע בכוח הפיזי ובתשתיות של החיזבאללה. ההליך המדיני לא נועד לצמצם את חלון הזמן לפעולה של צה"ל, אלא נועד להיות המשך לו ולמנוע צורך בפעולות צבאיות בעתיד, ולכן המטרות המדיניות הן מטרות ארוכות טווח, כשעד כה הפעילות המדינית התמקדה בעיקר, ובהצלחה אם אפשר לומר גם, בקבלת גיבוי בינלאומי לפעולה הצה"לית, ועכשיו אנחנו עוברים, כאמור, במקביל, גם לשלב הבא.
הודעת הג'י-8, כמו גם הודעת האיחוד האירופי מהיומיים האחרונים, מעידות שלישראל ולקהילה הבינלאומית הבנה משותפת של המצב, כמו גם מטרות משותפות שאותן אנחנו רוצים להשיג. ההבנה המשותפת של המצב אומרת שהאחריות למה שקורה היום באזור ולהידרדרות במצב מונחת בצפון על כתפי החיזבאללה ובאשר לסכסוך עם הפלסטינאים, על כתפי החמאס. ההבנה הזאת גם כוללת הבנה ברורה שלא די בהפסקת אש כמטרה בפני עצמה, אלא יש צורך בכל מה שנוגע לחטיפות החיילים – להחזיר אותם הביתה ללא תנאי, ובאשר למתקפה שנעשתה מתוך לבנון, על ידי החיזבאללה, על ישראל, על מנת למנוע פעם אחת ולתמיד את החיזבאללה מלנסות וליצר את עצמו כגורם פרובוקטור באזור, להגיע ליישום מלא של החלטה 1559, של מועצת הביטחון של האו"ם.
השאלה המרכזית שעומדת מבחינתנו, מהיום, זה לא מה הן המטרות, כי הבהרתי קודם שהמטרות של ישראל והקהילה הבינלאומית הן מטרות משותפות, אלא מה היא הדרך לבצע בעצם את אותן החלטות שהתקבלו כבר בעבר, כי מבחינתנו הלקח שנלמד הוא שאין די בהחלטות, גם אם הן החלטות על דעת הקהילה הבינלאומית כולה. אלא יש צורך לברר, לוודא ולבדוק מה היא הדרך לבצע את ההחלטות האלה.
מבחינת ישראל, העקרונות שלפיהם נפעל בהליכים המדיניים הבאים הם כמובן, מבחינת המטרות, השבת החיילים הביתה. כפי שאמרתי קודם, הפסקת אש כשלעצמה עלולה להביא מצב שבו, אם היא נעשית מבלי שאנחנו מוודאים שהיישום הוא יישום מלא ומוחלט, זה עלול להחזיר את האזור כולו לאותו מצב שבו, לאחר תקופה קצרה, החיזבאללה חוזר לדרום וממשיך ומחמש את עצמו, ועל כן הסבל שעובר היום על אזרחי ישראל אמור להיות מתורגם להליכים שמשמעותם מניעת סבל כזה בעתיד. ולכן יש צורך בהוצאת החיזבאללה מדרום לבנון, יש צורך ביישום מלא של החלטה 1559, דהיינו הורדת צבא לבנון דרומה, כך גם יש צורך מוחלט בפירוק החיזבאללה בעתיד. הניסיון מלמד אותנו ששוב אין ענייננו רק במה שקורה בדרום לבנון, אלא בצורך לפרק את חיזבאללה. הדבר הזה הוא גם חלק מהחלטה 1559. ויש צורך נוסף – למנוע מאירן ומסוריה, ומאירן, דרך סוריה, לחמש את חיזבאללה בעתיד ולהחזיר אותו למצב שבו הוא נמצא היום.
אלה המטרות המדיניות שלנו וכך, על מנת להשיג אותן, אנחנו נפעל בשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית וכאמור, ברמת העיקרון, אנחנו גם יכולים היום להסכים עם הקהילה הבינלאומית".
במענה לשאלות הוסיפה השרה:
העקרונות של החלטה 1559 שמקובלים גם על ישראל, הם עקרונות מאוד ברורים וכוללים את פירוק החיזבאללה, הוצאתו ומימוש הריבונות הלבנונית על כל לבנון ומכאן, כמובן גם כולל דרום לבנון. ולכן אלה המטרות שאנחנו רוצים להשיג. זה נכון שיותר קל להגיע להסכמה בדבר העיקרון כשהיישום הוא הרבה יותר מורכב. לא סוד הוא שממשלת לבנון, עד כה, לא הצליחה ליישם את החלטה 1559. הבחירה של ראש ממשלת לבנון, סניורה, היתה להיכנס לדיאלוג לאומי עם החיזבאללה, במקום לדרוש ולעמוד על כך שייצא מדרום לבנון ויתפרק, והטיעון של ממשלת לבנון הוא, לפחות היה עד עכשיו, חולשתה ביישום או בשליחת צבאה דרומה ורצון להימנע ממלחמת אזרחים. ועל כך תשובתנו: האחת, הפעולות האחרונות של צה"ל גם נועדו וגם החלישו בפועל את החיזבאללה, ולכן, בעינינו, יכולתה של ממשלת לבנון להוריד את צבאה דרום התגברה.
היום אנחנו נמצאים במצב שבו החיזבאללה לא נמצא עוד במעוזים שהוא נמצא בהם קודם. בפועל, אנחנו גם עסוקים בהריסתם, ולכן, במובנים רבים, הפעולה של צה"ל עשתה שירות מסוים לממשלת לבנון ולקהילה הבינלאומית כולה. מאידך, יוניפי"ל, אנחנו משתדלים ללמוד לא רק מניסיונם של אחרים, שזה כבר השלב הבא, אלא מניסיוננו שלנו. וניסיון העבר עם יוניפי"ל איננו מספק. מבחינתנו הדבר הנכון הוא שיהיו שתי מדינות שכל אחת מממשת את ריבונותה בשטחה, ואם קורה דבר מה, המשמעות היא שלצד השני יש את הזכות והיכולת להגיב. אם קיימת בעיה לפרק זמן קצוב, או צורך לחזק את צבא לבנון בדרך כלשהי, על מנת שהכוח שיהיה בדרום לבנון יהיה אפקטיבי וימנע מחיזבאללה לחזור לשם, אנחנו נשקול מה הן הדרכים שיספקו לנו, אני מציגה בפניכם את הקריטריונים שלפיהם נפעל: האחד, כאמור, המטרה הסופית חייבת להיות מימוש 1559 וצבא לבנוני בדרום. אם קיימת בעיה של אפקטיביות, אנחנו נשקול פתרונות נוספים, חלקם נזרקו לחלל האוויר, חלקם נמצאים בבחינה על ידינו, על מנת שייצרו מצב של צבא אפקטיבי, כשבמקביל ישראל תרצה לשמר את יכולת התגובה שלה בעתיד.
כך גם ביחס לצורך וליכולת לפרק את החיזבאללה. זה דבר שצריך לעשות. גם כאן ישראל, כמובן, הורידה את היכולות הצבאיות שלו, אבל גם כאן נדרשת פעולה של ממשלת לבנון בפיקוח, בעזרה, בכל דרך שבה הקהילה הבינלאומית צריכה לוודא את הביצוע.
אנחנו לא יכולים להסתפק יותר בהחלטות ובהצהרות בלבד.
בסך הכול ישראל והקהילה הבינלאומית רואות עין בעין, רואות בצורה משותפת את המטרה. מטבע הדברים ומכל הכוונות הטובות, גם הגיעה היום משלחת של האו"ם, גם אמור להגיע חביאר סולאנה, מזכירת המדינה אמורה להגיע לאזור, אני עדיין אינני יודעת תאריך או מתי היא תגיע הנה, וזה נתון להחלטה שלה וכך גם, אני רוצה לומר באמת לזכותה של הקהילה הבינלאומית, שבשיחותיי עם שרי חוץ (ואני מנהלת שיחות כאלה כל יום והרבה) הרבה מאוד מהם רוצים להציע עזרה. עזרה במונחים של, אם יש צורך בתיווך, אם יש צורך בלחץ, אם יש צורך בעזרה כלשהי, ואנחנו יכולים, מעבר לשיחות שמתקיימות אתי, גם לשמוע את ההצהרות האלה.
ישראל, מאחר ויש בינינו מטרה משותפת, יעדים משותפים להשיג וראייה תהליכית דומה, ישראל תשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית ובעיניי, זאת הדרך שבה אמור, בסופו של דבר, להמשיך המבצע הצבאי.
בפגישה הבעתי את הציפייה שלי מהקהילה הבינלאומית ומהאו"ם. חטיפת החיילים, כניסה, ומדובר בשלושת החיילים החטופים, בין אם זה היה חפירת מנהרה מעזה לתוך שטחה הריבוני של ישראל ובין אם זה כניסה מלבנון לתוך שטחה של ישראל וחטיפת חיילים הם דבר שלא רק ישראל לא יכולה להשלים אתו, אין לו שום לגיטימיות גם בשום רמה בינלאומית.
אנחנו צריכים לזכור שהקהילה הבינלאומית ולא רק ישראל נאבקת עם סיטואציה כזאת במקומות שונים ברחבי העולם ועל כן האינטרס, גם של ישראל וגם של הקהילה הבינלאומית, מבחינת המסר לארגוני הטרור שחושבים שזאת תהיה דרכם להשיג הישגים או מדיניים, או לחזק את עצמם בתוך הקהילות שבהם הם חיים, זה איננו המסר הנכון.
אני במהלך הפגישה הבעתי את הציפייה של ממשלת ישראל שהמשלחת הזאת, כמו גם הקהילה הבינלאומית כולה, תקרא ותפעל להשיב את החיילים הביתה וגם כך במהלך הפגישה, תוך כדי הפגישה התקבל גם טלפון מאחת המשפחות שביקשה מהמשלחת, מעבר לרצון העז לראות את הילדים בבית, גם לקבל מידע מה קורה אתם כרגע וזאת היתה גם בקשתי מהמשלחת.
מעבר לזה, אני לא אתייחס. זאת אומרת, נדמה לי שמיציתי.
שאלה: גבירתי השרה, למה את חושבת שישראל כן צריכה לכפות על כל מדינות האזור, לממש את החלטות האו"ם כמו 1559, למרות שיש שורת החלטות של האומות המאוחדות שישראל מעולם לא מימשה, ודבר שני שאני מאוד מבקשת את התייחסותך, זה שאנחנו בטלוויזיה אל ג'זירה עברנו יומיים מאוד קשים. אנחנו, כמו עשרות כלי תקשורת, שמסקרים את האירוע משני הצדדים, עברנו עיכובים של כתבים שלנו באזור הצפון, חקירות ארוכות ובסך הכול התוצאה היא שיתוק כמעט לסקר את האירוע מהצפון. אז כמדינה שמתיימרת להיות מאוד דמוקרטית ותמיד אומרת שיש בה את החופש לביטוי, למה אל ג'זירה עוברת את זה דווקא מבין כל עשרות כלי התקשורת הזרים והישראלים?
כמדינה דמוקרטית, אז הפנייה לגופה תיבדק, אבל אין לי ספק שאל ג'זירה תשדר לציבור צופיה לא רק את הסבל של כתביה אלא את הסבל של אזרחי מדינת ישראל כולם שחיים במקלטים, שנהרגים, שנפצעים, תוך כדי מתקפה בלתי צודקת שאין לה שום סיבה, מבלי שלישראל ולבנון יהיה סכסוך פתוח, מתוך רצון של ארגון טרור והעומד מראשו לתפוס פוזיציה על המזרח התיכון, למנוע מאיתנו להגיע לאיזה שהוא הסדר, לא רק ביחס ליחסי ישראל ולבנון, כי אין בינינו שום סכסוך, אלא גם בין ישראל והפלסטינאים, ולכן, בעיניי, המטרה גם של ישראל וגם של אותו חלק בעולם הערבי שמבין את הסכנה שבקיצוניות הזאת, שמבין שהמטרה של נסראללה איננו טובתם לא של הלבנונים, לא של הפלסטינאים ולא של מי שרוצה לחיות כאן בשלום, אלא נהפוך הוא: הוא רוצה להוביל את האזור הזה, את המזרח התיכון כולו, לאסון מתוך רצון לשמר, בין היתר, אינטרסים שהם אינם אינטרסים של מי שרוצה לחיות כאן בשלום ולשמר גם גבול פתוח של ישראל עם אירן, גבול פתוח של ישראל עם סוריה ולכן אני חושבת שזאת מטרה משותפת גם של ישראל וגם, נדמה לי, של מרבית צופי אל ג'זירה.
באשר להחלטות האו"ם, כפי שהבהרתי קודם. בהקשר הלבנוני יש לא רק זהות אינטרסים אלא הסכמות מלאות גם על ההחלטה וגם על הדרך ולכן הציפייה שלי מהקהילה הבינלאומית, ונדמה שזאת הדרך שבה אנחנו הולכים זה פשוט לפעול ליישום של ההחלטות שמקובלות, דרך אגב, גם על ממשלת לבנון, לא רק על ישראל. ולכן כשיש כאן מצב של הסכמה מקיר לקיר, כל שנדרש זה ליישם. זה לגמרי לא פשוט, אבל זה מה שצריך.
יש הבנה שהיא הבנה בינלאומית ולכן כאן ישראל גם לא צריכה לשכנע את הקהילה הבינלאומית שלא רק שישראל ניצבת מולו, אלא שהקהילה הבינלאומית ניצבת מולו. זה ציר שמחבר את החיזבאללה, סוריה, אירן והחמאס. רק לדוגמה, כדי שנבין איך זה עובד. החיזבאללה בצפון שומר לאירן, שאין לה גבול עם ישראל, גבול וסכסוך פתוח דרך לבנון. הנשק שבו הם משתמשים זה נשק אירני או שעבר דרך סוריה, או שמצטרף לנשק סורי, כשבמקביל במחנות החיזבאללה בלבנון מאומנים אנשי חמאס. אנחנו יכולים גם לראות את הרצון של נסראללה לתפוס פוזיציה בהקשר הפלסטינאי וראינו אותו יוצא וקורא לחאלד משעל ולסוריה לא להיכנע במרכאות לדרישה לשחרר את החייל, את גלעד שליט, הנחטף הראשון, ללא תנאי ואנחנו רואים את הטקסטים שבהם הוא מדבר כמנסה למצב את עצמו לא רק בהקשר של לכאורה אינטרס שלו, אלא גם בהקשר הפלסטינאי. הסיטואציה הזאת היא סיטואציה שהעולם כולו ניצב מולה. יכולנו גם לראות את העיתוי של החטיפה הזאת, כעיתוי שנעשה תוך כדי שהקהילה הבינלאומית כולה מפעילה לחץ על אירן למנוע ממנה התחמשות בנשק גרעיני, כי גם כאן העולם מבין שהוא לא יכול בסיטואציה שבה יש לנו מנהיג של מדינה שמעבר לזה שהוא מכחיש את השואה, הוא גם מתיימר לייצר אחת חדשה כזאת, דרך נשק גרעיני, בקול רם, ויכולנו לראות במקביל, בהליך החטיפה האחרון של גלעד שליט, את סוריה נותנת חסות לחלק הקיצוני ביותר בארגון הטרור שהוא החמאס, להחזיק את המפקדות שלו בסוריה ולנהל את העניינים מסוריה. ישראל, בפעולה הזאת, עשתה את שנדרש ועדיין עושה את שנדרש בלבנון, משתי סיבות מרכזיות: קודם כל, ההתקפה היתה התקפה של החיזבאללה, משטח לבנון ולכן ישראל רואה בלבנון אחראית מטבע הדברים כמי שלא מימשה את החלטה 1559, וכמי שההתקפה יצאה משטחה. אבל הפעולה נועדה קודם כל לגרום לחיזבאללה להפסיק את פעולות הטרור שלו ולמנוע ממנו לתפוס פוזיציה במזרח התיכון. ולכן הפעילות היא פעילות ממוקדת בלבנון, נגד החיזבאללה. ומטבע הדברים, כנראה שנגזר עלינו להתעמת מול איומים נוספים גם בעתיד. אבל אנחנו נעשה כל דבר לפי הנדרש.