מנהיגים נכבדים,
הרשו לי לשתף אתכם בשיקולים שלי, כמנהיגה ישראלית וכראש צוות המו"מ עם הפלשתינים, בבואי לשולחן המו"מ ובקבלת ההחלטות.
ישראל כבר הבהירה כי היא נכונה לקיים פשרות טריטוריאליות בכדי להגיע לשלום. אני מאמינה שרובו המכריע של הציבור הישראלי מוכן לכך ובלבד שויתורים טריטוריאליים יוכלו להתקיים רק כשנדע מה קורה בצידו השני של הגבול.
איננו יכולים רק לקבוע את הגבול של המדינה הפלשתינית – מבלי שנדע שאפשר יהיה לתת את המפתח לממשלה אפקטיבית ואחראית שיכולה להשליט חוק וסדר (נושא הכינוס החשוב היום) בצידו השני.
ביטחון, חוק וסדר הינם תנאים נדרשים בכדי להקים את המדינה הפלשתינית. היכולת שלנו להתפשר במו"מ תלויה בשינוי אמיתי בתחומים הללו. וגם בהסדרים המתאימים בהסכם. האמון של הציבור הישראלי בתהליך תלוי בכך.
ישראל לא תקבל מצב של עוד מדינה אסלאמית קיצונית, עוד מדינת טרור באזור או מצב של מדינה נכשלת שלא מסוגלת לקיים הסכמים ולשלוט בנעשה בשטחה.
קחו את מקרה עזה. יצאנו מעזה, פינינו התנחלויות והוצאנו את צבאנו – ובתמורה קיבלנו טרור.
ממשלת ישראל נאלצת כתוצאה מכך לבחור, אפילו בימים האחרונים, בין 3 אופציות מורכבות בתהליך קבלת ההחלטות שלנו ביחס לעזה:
1. המשך ירי ופעולות טרור מעזה לשטח ישראל וכנגד אזרחים ישראלים – זה לא מקובל ולא יהיה מקובל עלינו.
2. להוביל מבצע צבאי – כזה שיכול להביא לכיבוש מחדש של עזה – דבר שאינו באינטרס שלנו אך עלול להפוך למציאות בלית ברירה.
3. להביא לשקט לתקופה קצרה, ובמקביל חובתינו ואחריותיונ לוודא שהשקט הזה אינו מחזק את החמאס – תנועה אסלאמית קיצונית שלא מייצגת את האינטרס הפלשתיני ולא מכירה בזכותה של ישראל להתקיים – כפי שדרש הקוורטט
המצב בעזה צריך להשתנות ולצד ההתמודדות עם הבעיות שמציבה עזה צריך להבהיר שאף אחד מאיתנו, כולל היושבים בחדר, לא יכולים להרשות לעצמנו סיכון של מצב דומה באיו"ש.
המצב בשטח מבחינה בטחונית גם באיו"ש ובוודאי בעזה עדיין קשה. הוא צריך להשתנות.
עליכם להבין כי היכולת שלנו להסיר מחסום תלויה בביטחון של הישראלים בצד השני שלו.
עלינו להיות בטוחים שאנו לא מסכנים את אזרחינו בשום מצב.