השרה ציפי לבני: שר החוץ הגרמני הגיע לישראל לאחר פגישות שערך במצרים בהן דן בסוגיות שמטרידות אותנו, מתוך הבנה שרצועת עזה, הנשלטת על ידי החמאס, מהווה בעיה לאזור כולו, וישראל לא תרשה שאזרחיה יהיו חשופים לטילים ולירי מרצועת עזה. המשוואה שונתה, וגם בחמאס יודעים שישראל לא תשלים עם ירי על אזרחיה. ראשי החמאס בעזה ובדמשק מתחרטים היום על ההחלטה שלקחו העלות את רף הטילים מתוך מחשבה שישראל תמשיך להתאפק. עלינו למנוע התחמשות מחדש של החמאס ביום שאחרי.
החמאס מבין היום שהמשוואה שונתה ושהוא לא יכול לירות על ישראל. אנחנו לא נרשה שהוא יצבור לעצמו נשק על מנת לעשות את זה ביום שיבחר. לכן חשובה מאד הפגישה של שר החוץ הגרמני במצרים. הדיאלוג שנפתח תחת ריבונות מצרים שאחראית למה שקורה בגבול, ויכולה לעזור במניעת ההברחות, הוא תהליך חשוב שאנו עושים עם המצרים. קיימת היום הבנה בינלאומית שלישראל יש זכות להגנה עצמית וזכות להגן על אזרחיה ושאסור לאפשר מצב שבו הגבול עם עזה פרוץ להברחות נשק בעתיד.
אנחנו נמצאים במאבק מול טרור. המאבק הזה הוא לא מאבק חד פעמי, לא מדובר כאן באיזה סכסוך בין שתי מדינות שעומד להסתיים בהסכם כלשהו. אנחנו יצאנו למבצע צבאי כדי להשיג הישגים צבאיים, להבהיר לחמאס שישראל לא תשלים עוד עם המצב הזה, כדי לשנות את המשוואה וכדי שיידעו שכשיורים על ישראל – ישראל מגיבה ובכוח רב. היום הם יודעים את זה. קיימת הבנה בינלאומית בכל מקום שצריך לפעול למניעת הברחות וליישם. אנו נמצאים בנקודה זו.
אני מודה לשר החוץ הגרמני, פרנק וולטר שטנמאייר על ההבנה שגילה למצב שבו אנחנו נמצאים ועל הרצון לתרום למניעת הברחות בעתיד.
שאלה: [על החלטת מועבי"ט 1860]
השרה ציפי לבני: בכל מבצע צבאי מגיע שלב שבו מתקבלת החלטה מעין זו שהתקבלה במועצת הביטחון. מי שמכיר את המערכת הדיפלומטית, היה שגריר, שר או סגן שר, יודע שכשישראל מתחילה מבצע צבאי, עם כל הלגיטימציה הניתנת לו בעולם, מיד יש רצון בינלאומי "להקטין את הלהבות".
מלכתחילה לא קבלתי את התהליך במועצת הביטחון, משום שמדובר במלחמה בטרור, משום שאין בכוונתי להגיע לסיום שהוא בגדר אמירה כללית לשני הצדדים 'תפסיקו'. כל נציגי המדינות שישבו במועצת הביטחון שמעו זאת ממני במהלך כל השבועיים האחרונים, מהרגע שיצאו המטוסים לאוויר, בשבת בשעה 11:30. כבר באותו ערב היה כינוס ראשון של מועצת הביטחון ומאותו יום עמדו יחד איתי נציגי משרד החוץ, ראש הממשלה, וגורמים נוספים, על מנת לאפשר לצבא ההגנה לישראל לעשות את מה שהוא יודע לעשות, כלומר, להילחם בטרור, וזה מה שעשינו יום יום, שעה שעה, במשך שבועיים, ואנחנו ביום ה-16 למבצע והמבצע הזה נמשך כי זה מה שנכון שייעשה.
במקביל לעמידה הזאת ולאפשרות לתת לצבא את אותו חלון הזדמנויות, תוך שאנחנו מגדירים מראש בדיוק מה הם התאריכים, מהו לוח הזמנים הצפוי על מנת שהצבא יוכל להיערך מראש, פעלנו על מנת שהתכנים של ההחלטה במועצת הביטחון ייצגו את האינטרסים של ישראל, דהיינו, מלחמה בהברחות, (דבר שלא היה שם קודם), פתיחת מעברים לא על ידי החמאס, אלא רק על ידי אבו- מאזן, ראייה של ההברחות כהפרה של הפסקת האש, הכפפת כל הסכם פלסטיני עתידי לשלושת התנאים, כפי שנקבע בהחלטה קודמת. צה"ל יוכל, אם ירצה, להישאר בשטח עד שתושג הפסקת אש אמיתית ובת קיימא ולא רק זמנית. אינני מרוצה מההחלטה שהתקבלה. פעלתי לדחייתה כדי קבל עוד יום ועוד יום, כדי שצה"ל יוכל להכות בטרור בכל יום שעובר מתוך ידיעה מראש שיגיע המועד שבו שרי חוץ ערבים יחזרו עם הישג כלשהו, וממילא, כאמור, ההחלטה לא מגבילה את ישראל. כל מי שמתורגל בדיפלומטיה בינלאומית יודע שזה סוג של ריטואל קבוע. אנחנו נמצאים ערב בחירות אז יש מי שמנסים לעשות מזה רווח פוליטי וחבל, כי יש פה מלחמה ויש פה עם ויש פה אינטרסים שצריך לשמור עליהם.
שאלה: השרה לבני, דיברת הכוח הרב שמפעילים במסגרת המבצע הצבאי, האם תוכלי לומר לנו אם על הפרק, במסגרת כל הכוח הזה, גם למוטט את שלטון החמאס? לא ראינו עדיין את נקודת היציאה המדינית, או נקודת יציאה אחרת. ואדוני שר החוץ, האם תוכל לומר לנו אם שמעת במצרים הסכמה להכנסת טכנולוגיות שימנעו את ההברחות או או לפחות כוחות בינלאומיים שיאפשרו את הידוק הפיקוח עליהן?
השרה ציפי לבני: בטווח הארוך בוודאי ששלטון החמאס ברצועת עזה הוא בעיה של ישראל, אבל קודם כל בעיה של הפלסטינים. השלטון הזה עומד בדרכם להקמת מדינה, כי ישראל והעולם לא יסכימו להקמת מדינת טרור הנשלטת על ידי החמאס. תושבי עזה מגלים היום, לצערנו, תוך כדי המתקפה, מהו המחיר הכבד שהם משלמים על כך שהחמאס השתלט על עזה. האזור כולו מבין עד כמה החמאס בעייתי. אנחנו צריכים תמיד לראות לנגד עינינו את המטרות לטווח הארוך ולגזור מהן את הפעולות שלנו. הבהרתי הרבה לפני המבצע הזה, שכשיורים עלינו, אנחנו מגיבים וכשיורים עלינו, אנחנו מגיבים בכוח. כך יצאנו למבצע הזה וזאת הייתה המטרה הצבאית של המבצע. מבחינתי לא תהיה יציאה מדינית אם המחיר שלה יהיה דו-שיח עם החמאס. אני לא הולכת להצטלם חבוקה עם הנייה בבית הלבן או באו"ם, זה לא יקרה, זה ארגון טרור ומה שלא יקרה הפעם, יקרה בפעם הבאה. זו מלחמה שתלך ותימשך ומשתמשים בה בכוח צבאי. ישראל פועלת בשני מישורים מול הרשות הפלסטינית; אנחנו מדברים רק עם מי שמאמין שצריך להפסיק את הטרורומי שמכיר בקיומה של מדינת ישראל ומוכן לתרגם את הרעיון של שתי מדינות למציאות. יש גורמים כאלה ברשות הפלסטינית, זאת הממשלה הלגיטימית. למי שלא מכיר בקיומה של ישראל ותוקף אותה, אנחנו מעבירים מסר, לא רק במילים, אלא במעשים. העשייה הזו היא צבאית ולא מדינית. זו הייתה עמדתי בעבר, זו עמדתי תוך כדי וזו עמדתי עכשיו.
שאלה: גברתי שרת החוץ, האם את מאוכזבת אישית מההתנהלות של שרת החוץ האמריקאית קונדוליסה רייס בגלל החלטת מועצת הביטחון? האם צריכה להתקבל החלטה אחרת במועצת הביטחון? איך מפסיקים את הירי אם לא מגיעים בסוף לאיזה שהוא שיח עם חמאס, אפילו עקיף באמצעות המצרים? האם הרעיון הוא שצה"ל יישאר בשטח עד שתיירה הרקטה האחרונה שיש להם במחסנים?
השרה ציפי לבני: מלכתחילה לא היה נכון לקיים את הדיון במועצת הביטחון. לא חיפשתי פלטפורמה להגיע להסכמות עם החמאס, לא חיפשתי קריאה להפסקת אש, ולכן זו לא נראתה לי דרך מוצא לסיומו של מבצע צבאי. מדובר כאן במאבק בטרור, הקהילה הבינלאומית כולה נלחמת בטרור, חברות מועצת הביטחון הן שותפות בקואליציות, ברחבי העולם שפועלות באופן זה יום-יום, שעה-שעה, ולכן הנושא לא היה צריך כלל להסתיים בהחלטה במועצת הביטחון. הבהרתי את זה לעמיתיי ולכן גם לא רציתי להיות שותפה אקטיבית לתהליך. מאידך, מאחר שהסתבר שההחלטה עומדת להתקבל, דאגנו שהתוצר, מעבר לקריאה להפסקת אש, יהיה כזה שמייצג לטווח הארוך את האינטרסים שלנו בכל הקשור למעברים, להברחות הנשק, ולהכרה בשלושת התנאים. כל הנושאים האלה נמצאים בהחלטה.
מטרתו של מבצע צבאי היא להשיג הרתעה אותה משיגים באמצעות פגיעה ביכולת ופגיעה במוטיבציה. צה"ל השיג את שתי המטרות האלה. אנחנו שינינו את המשוואה. החמאס היום מתחרט על הרגע שבו הוא חשב שהוא יכול להגדיל קצת את מספר הטילים ושזה יעבור בשקט. החמאס מבין היום שישראל מגיבה גם על ירי של רקטה אחת. זו המשוואה החדשה. צה"ל מנצח וכדי להשיג את ההרתעה צריך לפגוע ביכולת. אי אפשר לעשות את זה עד הטיל האחרון. אחרי שבועיים של פעילות אקטיבית, אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי גם מבחינת היכולות וגם מבחינת המוטיבציה שלהם לירות, וזה דבר שצריך להיבחן כל יום, על מנת לראות שהגענו לנקודה הזאת. אני לא מחפשת הסכמות עם החמאס, אני לא מחפשת שהם יחתמו לי על איזשהו נייר ומתחייבים לא לירות. שלא יירו כי הם מפחדים מאתנו, ואם הם יירו, אנחנו נעשה את זה שוב, ובגדול. אלה היכולות שלנו וזאת הדרך שבה נלחמים בטרור. אם בסוף המבצע הצבאי נגיע למצב שבו אנחנו נכנסים לאיזשהו הסדר אתם, התוצר הכללי מבחינתי הוא בעייתי. הגענו לכך שבמשך שלוש שנים כל הקהילה הבינלאומית לא מדברת עם חמאס. כולם עומדים בזה. מה שווה פיסת נייר שאין מאחוריה כלום? מדובר בטרוריסטים. מדוע אנחנו צריכים לעשות את זה? נקודת הסיום של המבצע הצבאי היא השגת הרתעה, תוך שהם יודעים שאם עוד פעם זה קורה, מה שהם ראו עכשיו זו רק ההתחלה של מה שהם יראו אחר כך ומלחמה בטרור היא מלחמה ארוכה.
ברמה האישית, לא הייתי בקשר אישי איתה בכל התקופה הזו. הבהרתי את עמדתי, זה לא עניין אישי, זה עניין בין מדינות. יחד עם זאת היינו כל הזמן בקשר על מנת לקבל עוד ועוד זמן בהתאם להערכת המצב המדויקת מהרגע שיצאו המטוסים בשבת ועד לתחילת המבצע הקרקעי. לתפיסתי ארצות הברית, בריטניה, צרפת, וכל המדינות הנלחמות בטרור לא צריכות להיות שותפות כלל להחלטה שכובלת את ידיה של מדינה כלשהי במלחמתה בטרור, זה עניין עקרוני.