| |
הקמת מדינת ישראל הציבה בפניה את האתגר הראשוני בתחום יחסי החוץ שלה: הכרה במדינה הצעירה ע"י המערכת הבינ"ל. שלב ראשון זה החל 11 דקות לאחר הכרזת העצמאות עם ההכרה ע"י ארה"ב (דה פקטו) ולאחר מכן ע"י ברה"מ (דה יורי)
והסתיים עם קבלת ישראל כחברה באו"ם (1949).
כבר ב-1952 נכחו 24 נציגויות זרות בארץ - חלקן מערביות (ארה"ב, צרפת, בריטניה וכו').
חלקן שייכות לגוש המזרחי (ברה"מ, צ'כוסלובקיה, הונגריה, ויוגוסלביה). המדינה
המוסלמית היחידה שניהלה נציגות דיפלומטית בארץ, בתקופה זו,
ובדרג של צירות, היתה תורכיה.
שנות ה-50 אופיינו בהרעה מתמדת ביחסים עם מדינות של הגוש המזרחי.
תהליך זה הגיע לשפל דיפלומטי עם ניתוק יחסים זמני עם ברה"מ ב-1953,
משפטי פראג ועסקת הנשק בין צ'כוסלובקיה למצרים
ב-1955 שסימלו את
דפוס ההתייחסות לישראל בגוש המזרחי ל-30 השנים הבאות.
יצויין גם כי ב-1952 החלו ישראל וגרמניה המערבית במגעים ביניהן על
"הסכם השילומים". תהליך ההקמה של יחסים דיפלומטים בין המדינות היה
כמובן ארוך במיוחד, והסתיים לאחר 13 שנה עם כינון יחסים דיפלומטיים
מלאים ב-1965.
באסיה, פתחה ישראל נציגויות ביפן (1952) ובורמה (1953).
סוף שנות ה-50 אופיינו ע"י תהליך ה"דקולוניזציה" שנמשך עד לתחילת
שנות ה-60. עבור ישראל היתה זאת הזדמנות "לשבור" את מעגל האיבה
של שכנותיה ולהקים יחסים עם מספר גדול של מדינות חדשות, באפריקה
השחורה. ראוי לציין את הקמת מש"ב ב-1958 ככלי להדק קשרים אלו.
ישראל פתחה נציגויות רבות במדינות אפריקה, דבר הבא לידי ביטוי
בנתוני סוף שנות ה-60.
עוינות ברה"מ והגוש המזרחי הגיעה לשיאה בניתוק היחסים בין כל
מדינות הגוש לישראל, למעט רומניה, בעקבות מלחמת ששת הימים.
בד בבד החלה הפגיעה במעמדה של ישראל בקרב מדינות הבלמ"ז, תהליך
שהגיע לשיאו בניתוק היחסים מצד מדינות אפריקה השחורה בעקבות מלחמת
יוה"כ וכן העברת החלטת עצרת האו"ם בענין "ציונות-גזענות"
ב-1975.
בשנים אלה ההשפעה המדינית של ברה"מ בעולם השלישי היתה בשיאה וכן
העוצמה הכלכלית של מספר מדינות ערב היתה בולטת בזמן משבר הנפט.
דברים אלו נתנו את אותותיהם במערך הבינ"ל, וכפועל יוצא - בקיום
היחסים הדיפלומטים והנוכחות הדיפלומטית של ישראל בחו"ל.
יצויין כי בשנות ה-70 החל הנושא הפלשתיני להיתפס בעיני העולם
כ"ליבו של הסכסוך הערבי-ישראלי". בד בבד עם גל מתקפות הטרור
בארץ ומחוצה לה נדרשה הדיפלומטיה הישראלית להדוף יוזמות מדיניות
מצד אש"פ.
עם ביקורו של נשיא מצרים המנוח, אנוואר סאדאת, בישראל (1977) החלה
תקופה חדשה בדיפלומטיה הישראלית. בעקבות הסכמי "קמפ דיוויד" נחתם
חוזה שלום בין ישראל למובילה בין מדינות ערב (1979). כוננו יחסים
דיפלומטיים עם מצרים ונחנכו שגרירויות (1982).
שנות ה-80 מצאו את ישראל מנסה לחדש את יחסיה עם מספר מדינות בלמ"ז.
חלק מהנסיונות הניבו פרי לתקופה מוגבלת (משרדי אינטרסים בסרי לנקה וגאנה)
וחלק הצליחו בצורה מלאה (חידוש היחסים עם זאיר, קמרון וקניה).
יצויין גם ריכוך מסויים בגישת ברה"מ כלפי ישראל שהתבטא במגעים דיפלומטיים
חצי גלויים וכן בהסכמתה לפתיחת משרד אינטרסים, ולאחר מכן קונסוליה במוסקבה.
ניתן לציין את השנים 1989-1991 כמכרעות באשר להיקף הפעילות של הדיפלומטיה
הישראלית. התפרקותה של ברה"מ והגוש הקומוניסטי יחד עם תוצאות מלחמת המפרץ
ותחילת תהליך השלום בועידת מדריד נתנו את האות לשנים הבאות. מספר שבועות
לפני כינוס הועידה חידשה מוסקבה את היחסים עם ישראל. המגע הבלתי אמצעי בין
המשלחות ומסגרת השיחות המולטילטרליות הכשירו גם את האוירה הדיפלומטית לכינון
יחסים עם הודו וסין. גם מדינות הבלמ"ז ואפריקה חידשו או כוננו יחסים עם ישראל,
בהעדר אילוצים ולחצים שמנעו מהם בעבר לעשות זאת. עם זאת לא חזרה ישראל ופתחה
נציגויות למכביר ביבשת אפריקה והסתפקה בנציגויות אזוריות רבות. כך מוסבר,
בין השאר הפער הנוכחי הגדול בין מספר המדינות עמן אנו מקיימים יחסים דיפלומטיים
לעומת מספר הנציגויות בפועל.
בעקבות הצהרת העקרונות (1993), והסכם קהיר (עזה-יריחו), הסכם ביניים והחתימה על חוזה
שלום עם ירדן כוננו גם יחסים דיפלומטיים מלאים עם מדינות נוספות, במזה"ת,
כשהדבר איפשר נוכחות ישראלית רשמית במרוקו, תוניסיה, מאוריטניה, עומאן וקטאר.
בעקבות החלטת ממשלה על קיצוץ תקציב משרד החוץ, החליטה הנהלת המשרד על סגירת נציגויות במהלך שנת 2002 ועריכת שינוי במערך פריסת הנציגויות הדיפלומטיות של ישראל בחו"ל. במסגרת השינויים נסגרו השגרירויות בפרגואי, זימבבואה, ניו זילנד ופנמה. כמו כן נסגרו הקונסוליות בריו דה ז'נרו (ברזיל) והסידני (אוסטרליה).
לסיכום: הנתונים אודות קיום היחסים הדיפלומטיים של ישראל והנוכחות הדיפלומטית הישראלית בחו"ל הרצ"ב הינם תולדה של מספר מהלכים מדיניים מקבילים לאורך השנים - אלו הקשורים ישירות למזה"ת ולמהלכים הקשורים בו ואלו הקשורים למערכת הגלובלית מחד, והחלטות של המשרד (אפריקה, בשנים האחרונות) באשר לתרגום היחסים הדיפלומטיים לנוכחות דיפלומטית, מאידך.
חלוקת נציגויות תושבות על פי יבשות 2003
ראה גם יחסי חוץ ישראל - מסמכים היסטוריים
להלן הנתונים המספריים המשקפים את התפתחות יחסי חוץ של ישראל בין השנים 1948-2003:
| שנה |
מספר נציגוית תושבות (*) |
יחסים דיפלומטיים עם מדינות |
| תש"ט - 1949 |
23 |
47 |
| תש"י - 1950 |
37 |
47 |
| תשי"ד - 1954 |
59 |
47 |
| תשי"ט - 1959 |
80 |
62 |
| תשכ"ה - 1965 |
90 |
98 |
| תשכ"ז - 1967 |
96 |
98 |
| תשכ"ח - 1968 |
93 |
103 |
| תשל"ג - 1973 |
76 |
92 |
| תשל"ט - 1979 |
68 |
94 |
| תשמ"ד - 1984 |
74 |
95 |
| תשמ"ח - 1988 |
85 |
105 |
| תשנ"ג - 1992 |
90 |
110 |
| תשנ"ח - 1998 |
108 |
163 |
| תש"ס - 2000 |
108 |
164 |
| תשס"א - 2001 |
104 |
160 |
| תשס"ב - 2002 |
104 |
161 |
| תשס"ג - 2003 |
98 |
159 |
(*) כולל קונסוליות ונציגויות בארגונים בינ"ל, שאינם מואמנים
למדינה/לעיר בירה.
|
|