אגף אירופה ואירו אסיה

אגף מרכז אירופה ואירו-אסיה מופקד על הטיפול בקשרי ישראל עם 28 מדינות שהיו בעבר חלק מפריפריית ההשפעה של ברית המועצות, אם כחלק מן הגוש המזרחי-קומוניסטי ואם כחלק מברית המועצות עצמה. כיום ניתן לחלק מדינות אלו לארבעה גושים עיקריים:

הגוש הסלאבי הכולל את רוסיה ושכנותיה: אוקראינה, בלארוס ומולדובה; 15 מדינות מרכז אירופה המיועדות להצטרף לאיחוד האירופי בעתיד הקרוב או הרחוק יותר. על קבוצה זו נמנות: פולין, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה, רומניה, בולגריה, ליטא, לטביה, אסטוניה, קרואטיה, סרביה-מונטנגרו, מקדוניה, סלובניה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה. מדינות הקווקאז: גרוזיה, ארמניה ואזרבייג'אן; ומדינות מרכז אסיה: קזחסטאן, אוזבקיסטאן, טג'יקיסטאן, קירגיסטאן, תורכמניסטאן ואפגניסטאן.

לאחר נתק בן למעלה מ-20 שנה, מאז מלחמת ששת הימים (1967) ועד סמוך להתפרקות ברית המועצות, חודשו קשרי ישראל עם מדינות בחלק הזה של העולם. בניתוח הקשרים שנוצרו במשך העשור האחרון מאז חידוש היחסים ניתן למצוא כמה מאפיינים מרכזיים:

מרכיב יהודי חזק ביחסים עם מדינות מזרח אירופה, על רקע קיום 7אוכלוסייה יהודית גדולה יחסית בהווה והסטוריה יהודית עשירה בעבר. טיפוח קשרים הדוקים עם מדינות מרכז אירופה, לקראת השתלבותן באיחוד האירופי ועל רקע גישתן האוהדת יחסית לישראל.

טיפוח הקשרים עם מדינות במרכז אסיה שאוכלוסייתן מוסלמית, כמתן ביטוי ליכולתה של ישראל לקיים יחסים נורמליים עם מדינות מוסלמיות וכאנטיתזה לרדיקליות האיסלאמית השוללת את קיומה של ישראל.

חשיבותה המיוחדת של רוסיה על רקע עצמתה הבין-לאומית, קשריה המסועפים בעולם הערבי, עמידתה העיקשת על המלחמה בטרור והאוכלוסייה הישראלית הגדולה ממוצא רוסי. המרכיב הכלכלי שעיקריו חדירה לשוק העצום שנוצר עם פירוקה של ברית המועצות, המשתרע מבודפשט עד דושאנבה; וכן, שימת דגש על שוק האנרגיה הפוטנציאלי של מדינות אגן הים הכספי.