(הודעת לשכת שרת החוץ)
שרת החוץ לבני: "יש הבדל ברור בין חיים וחללים כמו שיש הבדל בין חיילים שישראל שולחת לבין אזרחים שנפלו בשבי בנסיבות פרטיות.
גם אם העסקה התנהלה הפוך ונסגרה קודם לקביעה החד משמעית בשאלה האם חיים החיילים - עכשיו העסקה כבר מונחת לפנינו.
הבחירה כאן היא לא בין משפחות והיא צריכה להימדד גם ע"פ המשמעות שתהיה להחלטה על מעמדנו באזור.
כל הנוכחים מסכימים שניתן לשחרר את קונטר תמורת מידע, ובמקרה זה השחרור יסיר ספק לגורל החטופים ועבור שתי משפחות. הסרת וודאות משתי משפחות היא ראויה ואם היא לא תתבצע זה לא יעזור בהקשר של מקרה רון ארד.
בהקשר האסירים הפלשתינים – מתנה את הסכמתי בכך שיובהר מראש שכמות ואיכות הפלשתינים תהיה נמוכה. זהו תנאי מבחינתי.
דובר כאן על הנזק שיגרם לישראל והושמעו דעות שונות. ברור שיש מחיר בטווח המיידי. אך אני מאמינה שגובה הנזק תלוי גם בנו. השאלה היא איך ישראל תתנהל לא רק בהקשר העסקה אלא גם בחזיתות האחרות מול הקיצונים, אל מול ההתקפות מולה וביחס למתונים.
ישראל יכולה להקטין את הנזק את תפעל בדרך הבאה:
- להבהיר מראש שהפלשתינים יהיו שוליים בעסקה. זהו תנאי ואם לא מתקיים – עדיף שלא תהא עסקה. אם יסתבר שישנה ציפייה שניתן כמות ואיכות בלתי סבירה – עדיף שהעסקה לא תצא אל הפועל.
- להבהיר את המסר הברור בפעילותנו שישראל לא עושה עסקאות ומשחררת אסירים רק עם מי שתוקף אותנו ופועל באלימות, וזאת ע"י חיזוק המתונים וע"י פעולה תקיפה מול החמאס בעזה על התקפותיו – מבלי להבליג*.
בשלב הזה, באופן שבו הדברים התגלגלו, מדובר בעסקה גמורה ובבחירה בין אופציות גרועות עדיף לתמוך בה".
* בדיון שהתקיים על הרגיעה דרשה שרת החוץ את כינוס השלישייה בכדי להכריע את דרך התגובה על הפרות הרגיעה. קבעה ש"היעדר תגובה מצד ישראל הופך את ההסדר לבלתי סביר ושסגירת המעברים איננה מספקת כמענה להתקפות". אמרה ש"הברירה היא לא בין אפס פעילות לבין כיבוש הרצועה ויש בידי ישראל היכולת להגיב צבאית נקודתית על הפרות וכי היא חייבת לנהוג כך".