הקהילות הנוצריות בישראל

חיי הקהילות הנוצריות בארץ ישראל, החלו עם חייו ופועלו של ישוע הנוצרי. לאחר מותו נותרה הכנסייה האפוסטולית המוקדמת, לכל הפחות בירושלים ובסביבותיה, יודאו-נוצרית ברובה עד לבנייתה מחדש של ירושלים (130 לסה"נ, בקירוב) על ידי הקיסר אדריאנוס, כעיר הרומית אליה קפיטולינה. ממועד זה והלאה עברה הכנסייה המקומית לידי גויים. בעת הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, כבר הייתה הכנסייה במזרח מפוצלת לקבוצות שונות, אף כי נראה כי כולן המשיכו לחלוק את השימוש במקומות הקדושים. רק עם עלייתה של ממלכת הצלבנים והעליונות (פרדומיניום) שהכנסייה הלטינית המערבית נהנתה ממנה, החלו להתגלע מחלוקות בנוגע למקומות הקדושים. אלה המשיכו ללא הפוגה בתקופת הממלוכים ובתקופה העות'מאנית, עד להצהרת הסטטוס-קוו ב-1852.

מתוך יותר מ-7 מיליון בני אדם המתגוררים כיום בישראל, מהווים הנוצרים 2% מהאוכלוסייה (המונה 75% יהודים, 16.5% מוסלמים, 1.7 דרוזים ועוד 4.4% שדתם לא צוינה).

ניתן לחלק את הקהילות הנוצריות לארבע קטגוריות בסיסיות: אורתודוקסים-חלקדונים, אורתודוקסים שאינם חלקדונים (נקראים לפעמים מונופיזיטים), קתולים רומיים (לטיניים ומזרחיים) ופרוטסטנטים. קהילות אלה כוללות כ-20 כנסיות עתיקות ומקומיות ועוד 30 קבוצות או זרמים, פרוטסטנטיים ברובם. למעט כנסיות לאומיות, כמו הכנסייה הארמנית, הנוצרים בני הקהילות המקומיות דוברים בעיקר ערבית; רובם, במידה רבה של סבירות, הם צאצאיהם של הקהילות הנוצריות המוקדמות מן התקופה הביזנטית.

הכנסיות אורתודוקסיות-חלקדוניות

הכנסיות האורתודוקסיות-חלקדוניות (המכונות גם אורתודוקסיות-מזרחיות) הן משפחה של כנסיות בעלות ממשל עצמי הדוגלות בדוקטרינות של שבע המועצות האקומניות ומכירות מתוך כבוד במרותו של הפטריארך של קונסטנטינופול. מבחינה היסטורית, התפתחו כנסיות אלה מארבע הפטריארכיות העתיקות של המזרח: אלכסנדריה, אנטיוכיה, קונסטנטינופול וירושלים.

הפטריארכיה האורתודוקסית היוונית של ירושלים רואה בעצמה את 'אם הכנסיות' של ירושלים, זו שהבישוף שלה כובד בתואר פטריארך על ידי מועצת חלקדון בשנת 451. הכנסייה האורתודוקסית היוונית תמכה בשאר הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות בפילוג בינן לבין רומא בשנת 1051 ומאז נפרדו דרכיהן של הפטריארכיה של רומא והפטריארכיות של המזרח בשל מחלוקות תיאולוגיות ופוליטיות. המפגש ההיסטורי בירושלים בשנת 1964 בין האפיפיור פאולוס הרביעי לבין הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, אתנגוראס, סימן את תחילתו של פיוס בין שני הזרמים.

במשך מאות בשנים היה עניינם המרכזי של האורתודוקסים היוונים בארץ הקודש 'אחוות הקבר הקדוש', שביקשה לגונן על מעמדה של הכנסייה האורתודוקסית במקומות הקדושים ולשמר את האופי ההלני של הפטריארכיה. הקהילות-עדות היו דוברות ערבית בעיקרן והכוהנים הם בעיקר כוהנים ערבים נשואים, כמו גם חברי אחוות הקבר הקדוש.

לשתי כנסיות אורתודוקסיות-מזרחיות לאומיות יש ייצוג היסטורי בישראל: לכנסייה הרוסית ולכנסייה הרומנית. בשל הקרבה אל הפטריארכיה האורתודוקסית היוונית והאחווה איתה, כפופות כנסיות אלה לסמכותה המקומית.

המיסיון הרוסי-אורתודוקסי הוקם בירושלים ב-1858 ואולם נוצרים מרוסיה החלו לבקר בארץ הקודש כבר במאה ה-11, שנים ספורות בלבד אחרי המרת קייב. ביקורים מסוג זה המשיכו במהלך 900 השנים הבאות ובסופו של דבר הפכו למסעות צליינות שנתיים המוניים בשלהי המאה ה-19. אלה נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה והסתיימו במהפכה הרוסית. משנת 1949 עברה הבעלות על נכסי הכנסייה הרוסית לידי המיסיון הרוסי-אורתודוקסי (הפטריארכיה של מוסקבה). הבעלות על נכסים באזורים שהיו אז בשליטה ירדנית (1948-67) נותרה בידי המיסיון של הכנסייה הרוסית המייצג את הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית מחוץ לגבולות רוסיה (הכנסייה 'בגלות'). בראש כל אחד מהמיסיונים עומד ארכימנדריט, שנעזר במספר נזירים ונזירות. משנת 2001 ואילך נתונות שתי כנסיות האם בתהליך של התקרבות ופיוס, תהליך שצוין בשנת 2007 בחתימה הרשמית על 'חוק האחדות הקאנונית' במוסקבה.

בשנת 1935 הוקם מיסיון שייצג את הכנסיה הרומנית-אורתודוקסית. בראש המיסיון עומד ארכימנדריט ופועלת בו קהילה קטנה של נזירים ונזירות המתגוררים בירושלים.

הכנסיות האורתודוקסיות שאינן חלקדוניות

הכנסיות האורתודוקסיות שאינן חלקדוניות הן אותן כנסיות מזרחיות (הארמנית, הקופטית, האתיופית והסורית) שסירבו בזמנן להכיר בצווים שפרסמה מועצת חלקדון בשנת 451. אחד הצווים עסק בקשר שבין הטבע האלוהי שיוחס לישוע לבין הטבע האנושי.

הכנסייה האורתודוקסית הארמנית הוקמה בשנת 301, עת המירה האומה הארמנית – שהייתה הראשונה שעשתה זאת – את דתה לנצרות. קהילה דתית ארמנית פועלת בירושלים מהמאה החמישית ועד ימינו. מקורות ארמניים קבעו את מועד הפטריארכיה הראשונה לפי כתב זכויות שנתן הכ'ליף עומאר לפטריאך אברהם בשנת 638. הרובע הארמני בעיר העתיקה של ירושלים כבר עמד על תלו בתקופת מסעות הצלב. מסוף המאה ה-19 ובייחוד במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה, גדלה הקהילה המקומית בשל זרם של פליטים.

שורשיה של הכנסייה האורתודוקסית הקופטית במצריים, שבה המירה רוב האוכלוסייה את דתה לנצרות במאות הראשונות לספירת הנוצרים. על פי המסורת הקופטית, הגיעו בני הקהילה לירושלים יחד עם הלנה הקדושה, אם הקיסר קונסטנטינוס (ראשית המאה הרביעית). לכנסייה זו הייתה השפעה מוקדמת על התפתחותה של הנזירות המדברית במדבר יהודה. הקהילה שגשגה בתקופה הממלוכית (1517-1215) ושבה ושגשגה בתקופתו של מוחמד עלי ב-1830. מהמאה ה-13 ואילך מיוצגת הפטריארכיה (הקופטית) של אלכסנדריה בירושלים על ידי ארכיבישוף קבוע.

קהילה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית פועלת בירושלים מימי הביניים ואפשר שאפילו מתקופה קדומה יותר. היסטוריונים מוקדמים של הכנסייה מזכירים את הצליינים האתיופיים בארץ הקודש כבר במאה הרביעית. על כל פנים ידוע ללא ספק כי במאות שלאחר מכן נהנתה הכנסייה האתיופית מזכויות חשובות במקומות הקדושים, אך איבדה את מרביתן בתקופה העות'מאנית, לפני ההכרזה על הסטטוס-קוו.

כיום מונה הקהילה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בישראל כמה עשרות נזירים ונזירות המתגוררים בעיר העתיקה בירושלים, במנזר הקתדרלה האתיופית ובחלקה המערבי של העיר. בראש הקהילה עומד ארכיבישוף. בעיר גם פועלת קהילה חילונית קטנה. מאז חידוש הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לבין אתיופיה ב-1989, גבר זרם הצליינים הנוצרים מאתיופיה, בייחוד בתקופת חג המולד והשבוע הקדוש המזרחי.

היורשת של הכנסייה העתיקה של אנטיוכיה היא הכנסייה האורתודוקסית הסורית והיא נחשבת לאחת הקהילות הנוצריות העתיקות ביותר במזרח התיכון. המשך השימוש בשפה הסורית (ארמית מערבית) בפולחן ובתפילות הוא בין המסורות של כנסייה זו. חברי הקהילה, המכונים גם יעקוביתים (על שם יעקוב בראדיאוס, שארגן והקים את הכנסייה במאה השישית). ראש הכנסייה הוא הפטריארך של אנטיוכיה וכל המזרח, המתגורר בדמשק. בירושלים ישבו בישופים אורתודוקסיים סורים משנת 793 ודרך קבע משנת 1471 ואילך. כיום עומד בראש הכנסייה המקומית ארכיבישוף המתגורר במנזר סנט מארק שבירושלים.

הכנסייה הקתולית רומית והכנסייה המאוחדת

הכנסייה הקתולית רומית והכנסייה המאוחדת הן כנסיות המקורבות לרומא. הן מכירות במרותו ובסמכותו הרוחנית של האפיפיור (שבתוארו כבישוף רומא מחזיק בפטריארכיה העתיקה של המערב). בנושאי פולחן, נוהגות הכנסיות המזרחיות המקורבות לרומא על פי מסורותיהן ולשונותיהן המקומיות.

בכל התקופות וסוגי הקשרים המוקדמים שהתקיימו בין רומא לבין קונסטנטינופול, לא נעשה שום ניסיון להקים בארץ הקודש כנסייה מערבית נפרדת מהפטריארכיה האורתודוקסית – עד להקמתה של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים בימי ממלכת הצלבנים (1291-1099). לשכתו של הפטריארך הלטיני כוננה מחדש בשנת 1847. עד אותה עת החזיק המסדר הפרנציסקני באחריות לכנסייה המקומית ושימש כאפוטרופוס הלטיני של המקומות הקדושים מהמאה ה-14 ואילך.

כיום עומד בראש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים בישוף הנושא בתואר פטריארך. הוא נעזר בשלושה עוזרים לבישוף היושבים בנצרת, בעמאן ובקפריסין. בשנים האחרונות מונה עוזר רביעי לבישוף לטובת הקהילות דוברות העברית בישראל. בלשון עממית, ידועים הקתולים הרומיים המקומיים כ'לטינים', כינוי המתייחס לשפת הפולחן ההיסטורית שלהם. ואולם מאז מועצת הוותיקן השנייה, מתנהל הפולחן הקתולי הרומי בשפת המקום, למעט בחלק מהמקומות הקדושים, כמו למשל כנסיית הקבר הקדוש וכנסיית המולד, שבהן נאמרים המיסה ושאר מחזורי התפילה בלטינית.

הכנסייה המרונית היא קהילה שמקורה בסוריה ואשר רוב חבריה מתגוררים בלבנון. כנסייה זו נמצאת בקשרי איחוד עם הכנסייה הקתולית רומית משנת 1182 ואילך והיא הכנסייה המזרחית היחידה המושתתת על טהרת הקתוליות. כגוף מאוחד (כנסייה מזרחית המכירה במרותה של רומא אך שומרת על שפתה המקומית, טקסיה וחוקיה הקאנוניים) היא מנהלת פולחן עצמאי, המושתת בעיקרו על טקסים אנטיוכיים בשפה הסורית. רוב חברי הקהילה המרונית בישראל מתגוררים בגליל. לשכת הפטריארך המרוני בירושלים הוקמה ב-1895.

הכנסייה היוונית קתולית (מלכיטית) התהוותה בשנת 1724, כתוצאה מהפילוג בכנסייה האורתודוקסית היוונית של אנטיוכיה. המונח 'מלכיט', שפירושו המילולי הוא 'מלוכני', נגזר מהשפה הארמית המערבית (הסורית) 'מלכו', שפירושו 'מלך' או 'מלכותי'. השימוש במונח זה החל במאה הרביעית והוא מתייחס לאותם נוצרים מקומיים שקיבלו את 'הגדרת האמונה' של מועצת חלקדון ונותרו מקורבים לכס הקיסרי של קונסטנטינופול.
בישופות יוונית קתולית הוקמה בגליל בשנת 1752. כעבור עשרים שנה הוכפפו היוונים הקתולים של ירושלים למרותו של הפטריארך המלכיתי של אנטיוכיה, שיוצג בירושלים על ידי ממלא מקום.

הכנסייה הקתולית הסורית, פלג מאוחד שהתפצל מהכנסייה האורתודוקסית הסורית, מקורב לרומא מאז 1663. לקתולים הסורים פטריארך משלהם (המתגורר בביירות) ומשנת 1890 משרת בירושלים ממלא מקום בעל סמכויות פטריארך המשמש כמנהיג רוחני של הקהילה המקומית הקטנה בירושלים ובבית-לחם. ביולי 1985 חנכה הקהילה את כנסיית הפטריארכיה החדשה בירושלים, על שם תומאס הקדוש, שהיה השליח המבשר שהביא את הנצרות לאנשי סוריה והודו.

הכנסייה הקתולית הארמנית התפלגה מהכנסייה האורתודוקסית הארמנית בשנת 1741, אף שקודם לכן, כבר התקיימה בקיליקיה (דרום אנטוליה) קהילה ארמנית שקיימה קשרים עם רומא מימי הצלבנים. הפטריארכיה הקתולית הארמנית שוכנת בביירות משום שבזמנם, אסרו השלטונות העות'מאניים את משכן הפטריארכיה בקונסטנטינופול. ב-1841 הוקמה בירושלים לשכת ממלא מקום הפטריארך. על אף האיחוד עם רומא, מקיימת כנסייה זו קשרים טובים עם הכנסייה האורתודוקסית הארמנית ושתיהן משתפות פעולה למען הקהילה בכללותה.

הכנסייה הקתולית הכלדית היא צאצא מאוחד של הכנסייה האפוסטולית (האשורית) העתיקה של המזרח (הנקראת לפעמים הכנסייה הנסטורית). חברי קהילה זו ממשיכים את השימוש בשפה הסורית (ארמית מזרחית) כשפת הפולחן שלהם. הכנסייה הוקמה ב-1551 והפטריארך שלה שוכן בבגדאד. הקהילה בארץ הקודש מונה משפחות ספורות בלבד ובכל זאת, הכנסייה הקתולית הכלדית שומרת על מעמדה כקהילה דתית 'מוכרת'. משנת 1903 מיוצגת הכנסייה הכלדית בירושלים על ידי ממלא מקום פטריארכלי שאינו תושב.

הכנסייה הקתלית הקופטית מקיימת קשרי אחדות עם רומא משנת 1741 ואילך. הפטריארכיה הקתולית הקופטית המאוחדת של אלכסנדריה מינתה ממלא מקום לפטריארך, שהיה האמור לשרת את הקהילה המצומצמת שהתקיימה אז בירושלים.

* * *

בעיני הכנסיות הקתוליות בארץ הקודש נודעת משמעות מרכזית לחתימה על הסכם היסוד בין הכס הקדוש לבין מדינת ישראל, שנערך ב-30 בדצמבר 1993 ואשר הוביל לכינון קשרים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לבין הוותיקן כעבר מספר חודשים. בשנת 1997 חתמו ישראל והכס הקדוש על הסכם הדן במעמדה המשפטי של הכנסייה הקתולית במדינת ישראל.

הכנסיות הפרוטסטנטיות

הקהילות הפרוטסטנטיות במזרח התיכון קיימות מראשית המאה ה-19 בלבד, מתקופת הקמתן של נציגויות דיפלומטיות מערביות בירושלים. כוונתם של אותם מיסיונים שהוקמו הייתה להביא את הבשורה הנוצרית לקהילות המוסלמיות והיהודיות אך הצלחתן היחידה הייתה במשיכת הנוצרים האורתודוקסים דוברי הערבית.

בשנת 1841 החליטו מלכת אנגליה ומלך פרוסיה להקים את הבישופות הפרוטסטנטית האנגליקנית לותרנית המשותפת בירושלים. היוזמה הסתיימה ב-1886 ואולם הכנסייה האנגליקנית המשיכה לקיים את הלשכה עד שב-1957, הועלה הנציג בירושלים למדרגת ארכיבישוף. נציגות זו הגיעה לקיצה בשנת 1976, עם הקמתה של הכנסייה הפרוטסטנטית האפיסקופלית (האנגליקנית) בירושלים ובמזרח התיכון ובחירתו ומינויו של הבישוף הערבי הראשון בירושלים. זוהי הקהילה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר בארץ הקודש. מקום מושבו של הבישוף האנגליקני בירושלים הוא בכנסיית ג'ורג' הקדוש, שמנוהלת על ידי הכנסייה האנגליקנית באמצעות דיקן ממונה.

עם התפרקות היוזמה המשותפת לאנגליה ולפרוסיה ב-1886, הקימה הכנסייה הלותרנית הגרמנית נוכחות בלתי תלויה בירושלים ובארץ הקודש. קהילה זו משכה אליה מספר גדל והולך של חברים דוברי ערבית, שרבים מהם למדו בעבר בבתי ספר ובמוסדות אחרים של הכנסיות והאגודות הלותרניות הגרמניות. משנת 1979 יש לקהילה דוברת הערבית בישוף משלה והיא מתקיימת בנפרד מהקהילה הקטנה, דוברת הגרמנית והכנסייה הלותרנית בגרמניה, המיוצגת על ידי פרופסט (דיקן). שני הכוהנים חולקים את מתחם כנסיית המוריסטן שבעיר העתיקה של ירושלים.

יש עוד מספר קהילות לותרניות קטנות, דוברות דנית, שבדית ואנגלית, עם אנשי כמורה שהם נציגי כנסיות האם המשרתים את חברי הקהילה המבקרים בישראל או מתגוררים בה. ב-1982 העביר המיסיון הנורבגי בישראל את סמכותו ואת הנהלת שני כנסיות המיסיון – בחיפה וביפו – לידי הקהילות המקומיות.

פעילותן של כנסיות בפטיסטיות בארץ הקודש החלה עם הקמת קהילה בפטיסטית בנצרת, ב-1911. כיום פועלים בהתאחדות הכנסיות הבפטיסטיות שמונה-עשרה כנסיות ומרכזים – בעכו, כפר כנא, חיפה, יפו, ירושלים, כפר יאסיף, נצרת, פתח-תקווה, ראמה,  טורען ומקומות נוספים. רוב בני הקהילה הם דוברי ערבית.

הכנסייה הסקוטית (הפרסביטרית) שלחה את הנציגות הראשונה שלה לגליל בשנת 1840 ובמאה השנים שלאחר מכן עסקה באופן פעיל בתחומי החינוך והרפואה. כיום זוהי קהילה קטנה המורכבת ברובה מתושבים זרים המשרתים צליינים ומבקרים. הכנסייה הסקוטית מפעילה כנסיות, בתי הארחה והוספיסים בירושלים ובטבריה. החברה המיסיונרית הרפואית של אדינבורו, שהיא גוף בלתי תלוי, מנהלת בית חולים לימודי לאחיות בנצרת.

כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים (הכנסייה המורמונית) הקימה קהילה קטנה בחיפה בשנת 1886 ובירושלים ב-1972. בני הקהילה כיום הם סטודנטים במרכז הירושלמי ללימודי המזרח הקרוב, שהוא שלוחה של אוניברסיטת בריגהאם יאנג שביוטה (ארה"ב).

מלבד הקהילות שכבר הוזכרו, פועלות בישראל עוד מספר קבוצות פרוטסטנטיות קטנות.

בשנים האחרונות הוקמו בישראל שלושה יישובים חקלאיים פרוטסטנטים המבוססים על שיתוף. כפר הבפטיסטים מצפון לפתח-תקווה נוסד ב-1955.  יישוב זה מספק שירותי ועידה ומתקנים למחנות קיץ לקהילה הבפטיסטית ולקהילות פרוטסטנטיות אחרות בארץ. נס עמים שליד נהריה נוסד ב-1963בידי קבוצה של פרוטסטנטים מהולנד ומגרמניה. יישוב זה מתפקד כמרכז בינלאומי לקידום ההבנה של ישראל על ידי הנוצרים. ממש ממערב לירושלים נוסד ב-1971 היישוב יד השמונה המפעיל בית הארחה למבקרים וצליינים נוצרים מפינלנד.

* * *

השגרירות הנוצרית בירושלים נוסדה בשנת 1980 במטרה להפגין את התמיכה הנוצרית העולמית בישראל ובירושלים כבירת הנצח שלה. במרכז זה יכולים נוצרים מרחבי העולם להגיע להבנה מקראית של הארץ ושל ישראל כמדינה מודרנית. הרשת הבינלאומית של ICEJ כוללת משרדים ונציגים ב-50 מדינות ברחבי העולם..

חופש הדת

עמדתה הבסיסית של ישראל ביחס לפלורליזם דתי מצאה את ביטויוה במגילת העצמאות משנת 1948:
"מדינת ישראל...תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות..."

מסמך זה מבטא את החזון והאני מאמין של האומה וקיומם של עקרונות אלה מובטח בחוק. כל קהילה דתית יכולה לממש באורח חופשי את אמונתה, לחגוג את חגיה ואת יום המנוחה השבועי שלה ולנהל את ענייניה הפנימיים.

המקומות הקדושים

בישראל פועלים אתרים רבים הנחשבים לקדושים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות (יהדות, נצרות ואסלאם). חופש הגישה והפולחן מובטח בכולם.

"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות." (חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז – 1967).

בין האתרים הקדושים בישראל הנחשבים לבעלי משמעות מיוחדת לנצרות נמנים ויה דולורזה, אולם הסעודה האחרונה וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים; כנסיית הבשורה בנצרת; וכן הר האושר, טבחה וכפר נחום שלחופי הכינרת.

האגף לענייני הקהילות הנוצריות

ממשלת ישראל אינה מתערבת בחיים הדתיים של הקהילות הנוצריות. האגף לענייני הקהילות הנוצריות במשרד הפנים משמש כגורם מקשר למערכת הממשלתית ובני הקהילות הנוצריות יכולים לפנות אליו בבעיות ובקשות הקשורות למעמדם כמיעוט בישראל. האגף מתפקד גם כבורר נייטרלי המבטיח את שימור הסטטוס-קוו הקיים במקומות הקדושים שבהם יש ליותר מקהילה נוצרית אחת זכויות והיתרים.

קהילות 'מוכרות'

לקבוצות נוצריות מסוימות יש מעמד של קהילה דתית 'מוכרת'. מסיבות היסטוריות שמקורן בתקופה העות'מאנית, מוקנית לבתי-הדין הכנסייתיים של אותן קהילות סמכות בתחומים של מעמד אישי, כגון נישואים וגירושים.

הקהילות הנוצריות 'המוכרות' הן האורתודוקסית היוונית, האורתודוקסית הארמנית, האורתודוקסית הסורית, הקתולית הרומית (לטינית), המרונית (מלכיתית), הקתולית היוונית, הקתולית הסורית, הקתולית הארמנית, הקתולית הכלדית ומשנת 1970 האפיסקופלית (אנגליקנית).