דמות המשיח ביהדות ובנצרות

ד"ר רוני קדמי

המילה בעברית משיח פירושה 'זה שנמשח בשמן'. מדובר בפעולה טקסית שנועדה לרומם את אלה המיועדים לתפקיד כהונה, מלוכה ולעתים נבואה (כגון: הנביא אלישע).

למשיח ביהדות תפקיד של מושיע, ולדמותו מאפיינים של כהן ומלך שישנה סדרי עולם בהתאם לרצון האל:
"וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו, י"א, ו'-ט').

מאפייני המשיח היהודי:

א. משרתו של האל: "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא" (ישעיהו, מ"ב, א').

ב. יבנה את ממלכת האל: "הוא יבנה בית לשמי" (שמואל ב', ז, י"ג).

ג. גיבור לאומי שינצח את אויבי ישראל: "בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח" (ירמיהו, ל"ג, ט"ז); "וּלְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וַהֲנִיחֹתִי לְךָ, מִכָּל-אֹיְבֶיךָ; וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה, כִּי-בַיִת יַעֲשֶׂה-לְּךָ יְהוָה" (שמואל ב', ז', י"א); "וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מְלָכִים כָּל גּוֹיִים יַעַבְדוּהוּ" (תהילים, ע"ב, י"א).

ד. מלכותו תהיה נצחית: "וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, עַד-עוֹלָם" (שמואל ב', ז', י"ג).

ה. בעל יכולות מופלאות: "וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה" (ישעיהו, י"א, ב').

ו. עוסק בפעילות שיפוטית מוסרית: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ" (ישעיהו, י"א, ד').

ז. ישמש כאור לגויים: "אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם. לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" (ישעיהו, מ"ב, ו'-ז').

ח. הצלחתו תהיה פועל יוצא של פעילות רוחנית ולא אלימה: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיהו, י"א, ד').

ט. דמות מוכה וסובלת שתישא על גבה את מכאובי החברה: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ" (ישעיהו, נ"ג, ד'-ה').

י. מוצאו מבית דוד: "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיהו, י"א, א').

יא. לא ידוע הזמן המדויק בו הוא יופיע.

על פי הכתוב בספר זכריה עתיד המשיח להגיע כשהוא רכוב על עיר: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַיִם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', ט').

האמונה היהודית ברעיון המשיח ובמהותו שנויה במחלוקת, וחלו בה שינויים לאורך השנים בהתאם להקשר ההיסטורי והחברתי בתקופות השונות.

בדוקטרינה הנוצרית מזוהה ישו כמשיח ומכונה כריסטוס (ביוונית – משיח). בברית החדשה ישו מכונה מספר פעמים משיח, לדוגמה: הבשורה על פי מרקוס מתחילה במשפט: "תחילת בשורת ישו המשיח בן אלוהים" (מרקוס, א', 1) בבשורה על פי מתי מזהה פטרוס את ישו כמשיח ואף כבן האלוהים: "אתה המשיח, בן אלוהים חיים" (מתי, ט"ז, 16). אמירה זו מבטאת את האמונה שישו כבן אלוהים, הוא בעל תכונות אלוהיות. בבשורה על פי מרקוס ישו מודה בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח: "הוסיף הכהן הגדול ושאל אותו: האם אתה המשיח בן המבורך? אמר ישו: אני הוא" (מרקוס י"ד, 61-62).

מעבר לתיאור משיחותו של ישו בברית החדשה המתבטאת בסיפור חייו ומותו, ישו מגלה מאפייני משיח לפי התפיסה היהודית:

א. פועל בשם האל: "רוח ה' עלי, יען משח אותי לבשר ענוים....היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם" (לוקס ד', 18-21).

ב. יכונן את ממלכת האל לעולם ועד - מלכות שמים: "שובו בתשובה כי קרבה מלכות שמים" (מתי ג', 2).

ג. בעל תכונות מופלאות המאפשרות לו לבצע נסים, כולל החייאת מתים: "עוורים רואים, פיסחים מהלכים, מצורעים מטוהרים, חרשים שומעים, מתים קמים, עניים מתבשרים" (מתי, י"א, 5).

ד. עוסק בפעילות שיפוטית: "כאשר יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים איתו, ישב על כסא כבודו ויאספו לפניו כל הגויים. אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העיזים" (מתי כ"ה 32-31).

ה. מוצג כרודף שלום המתנגד לאלימות: "ואני אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע. אדרבא, הסוטר לך על הלחי הימנית הפנה אליו גם את האחרת" (מתי, ה', 39).

ו. מתואר כסובל תוך כדי פועלו ובמותו: "אך תחילה עליו לסבול ולהידחות על יד הדור הזה" (לוקס י"ז, 25).

ז. פעילותו מכוונת לא רק לעם ישראל אלא אף לגויים: "כל המאמין בו לא יבוש. אין הבדל בזה בין יהודי ללא יהודי. כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו" (האיגרת אל הרומים, י', 11-12).

ח. מוצאו מבית דוד: "ישו המשיח אדונינו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד" (איגרת שאול אל הרומים, א', 3).

ט. מתואר כרכוב על עיר בכניסתו לירושלים: "הביאו את העיר אל ישוע, שמו על העיר את בגדיהם וישוע ישב עליו" (מרקוס י"א, 7).

י. לא ידוע מתי עתיד להגיע, למעט העובדה כי מאורע זה יתרחש באחרית הימים: "על כן עמדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם... לכן היו מוכנים גם אתם, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם" (מתי כ"ד, 43-44).

למרות הדמיון, ישנם הבדלים בסיסיים בין תפיסת המשיח ביהדות לנצרות:

א. ביהדות המשיח הוא בשר ודם. אומנם מצוין בתנ"ך שהאל יהיה לו לאב והוא יהיה לו לבן: "אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן" (שמואל ב', ז', 14), אך, כפי הנראה, המשמעות בפסוק זה היא סמלית: המשיח ייהנה מחסד האל כפי שבן נהנה מחסדו של אביו.
בנצרות הקתולית המשיח הוא בן אלוהים (בד בבד עם היותו בן אדם): "להם האבות ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים" (האיגרת אל הרומים, ט', 5).

ב. על פי האמונה הרווחת ביהדות, המשיח עתיד להגיע, בעוד שבנצרות הוא כבר הגיע: "ותאמר אליו האשה אני יודעת שיבוא המשיח. כשהוא יבוא, הוא יגיד לנו את הכל. אמר לה ישוע: אני המדבר אליך, אני הוא" (יוחנן ד', 25-26). הוא עתיד לחזור באחרית הימים.

על פי התפיסה הנוצרית עם ישראל חטא בכך שסרב להכיר בישו כמשיח: "האדם אינו נצדק בקיום מצוות התורה, אלא באמונת המשיח ישו" (האיגרת אל הגלטים, ב', 16). אם יכיר במשיחיותו, אזי ייוושע: "ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיושע" (האיגרת אל הרומים, י, 9).